כיצד לספר לילדים על הליך הגירושין?
נקודת המוצא החשובה לחלק זה היא שחשוב שהורים יעדכנו את ילדיהם בנוגע לשינויים שחלים או יחולו במשפחה. במרבית המקרים הילדים מודעים למערכת היחסים בין ההורים שלהם בין אם מדובר במתח שקט אשר נמצא מתחת לפני השטח או במתח גלוי שבא לידי ביטוי במערכת היחסים בין ההורים. יש הורים חושבים שהם יכולים להסתיר את המצב ביניהם מהילדים אולם עצימת עיניים זו מובילה בדרך כלל לחוסר ודאות וחרדה רבה אצל הילדים שיודעים שקורה משהו אבל עושים לכך פרשנות משלהם (למשל חושבים שהמצב בין ההורים הוא באשמתם). צריך לזכור שהליך הגירושין איננו קשה רק לבני הזוג אלא לא פחות לילדים, בין היתר בהיעדר כל יכולת לשלוט או לקחת חלק בתהליך הפרדה. כך או כך הילדים ידעו על הפרדה ונכון יהיה לתת להם להבין ולעכל את הפרדה ואת השינויים הצפויים להם במציאות האישית שלהם ובחיי היום יום.
הזמן הנכון לספר לילדים על הליך הפרדה והגירושין מאוד תלוי בילד, בגיל שלו, בשלב בו תהליך הגירושין נמצא ובמועד בו ההורים מתכוונים להיפרד בפועל אחד מהשני (מגורים נפרדים). כפי שציינתי מקודם, חוסר הוודאות של הילדים גורם להם לשאול את עצמם שאלות קשות, האם ההורים מתגרשים בגללי? האם יכולתי לעשות משהו כדי למנוע את הפרדה? איך יראו החיים שלי לאחר הפרידה? האם יהיה לי מקום לגור בו ואצל מי מההורים? ובכלל איך אפגש ואראה את שני ההורים שלי?
במידה והתהליך איננו בשל ונמצא רק בתחילתו שאלות אלו נשארות אצל הילדים לא פעם ללא מענה לתקופה ארוכה וגורמות לחרדה רבה אצל הילדים.
הדבר החשוב ביותר הוא להעביר לילדים מסר אחד ברור לאורך כל התקופה, ובמיוחד בשיחה הראשונה, ששני ההורים מאוד אוהבים את הילדים ומאוד דואגים להם ביחד ובכל מקרה הם יתכננו את הליך הגירושים והפרדה כך שלילדים יהיה הכי טוב והכי נוח שאפשר.
חשוב מאוד להסביר לילדים (בעיקר הגדולים) שלא משנה אם הם שמעו סיפורים על הליך פרדה או ישמעו עכשיו סיפורים מילדים אחרים, אבא ואמא שלהם לא נלחמים אחד בשני בבתי משפט אלא נמצאים בהליך של גישור והידברות במטרה למצוא פתרון הכי טוב עבורם. וכל הסיפורים האחרים פשוט אינם נכונים עבורם כך שאין ממה לדאוג ולחשוש.
האם כדאי לספר לכל הילדים על הפרידה או רק לגדולים?
חשוב מאוד שכל הילדים ידעו בצורה כזו או אחרת על הליך הפרידה. העובדה שיש "פיל לבן" שרק חלק מהילדים מודעים לו, גורמת בדרך כלל לנזק רב. משמעות הדבר עבור הילדים הקטנים שמסתירים מהם דברים, היא כי משהו "נורא" קורה. מאוד חשוב לספר לכל הילדים ביחד ולתת תחושה ש"כולם באותה הסירה". ניתן כמובן לתת לכל ילד מענה בהתאם לשאלות שהוא שואל אולם ההודעות והמידע שנמסר על הליך הגירושין חשוב שיהיו בנוכחות כלל הילדים.
האם לספר לילדים באמצעות שני ההורים או שרק אחד מההורים יספר לילדים על הפרידה?
הכלל הגורף הוא ששני ההורים מספרים לילדים ביחד על הליך הפרידה והגירושין. בעובדה ששני ההורים מציגים חזית אחידה, רגועה כלפי הילדים יש חשיבות עצומה לאופן שבו הילדים יעברו את הליך הפרידה ואת ההשפעה הרגשית של ההליך עליהם. לכן ההמלצה הברורה היא לספר לילדים על הליך הגירושין ביחד.
במצבים קשים בהם אין ברירה ושני ההורים נמצאים במצב רגשי קשה ומורכב ובמתח רב ביניהם, עדיף לעיתים שרק אחד ההורים יספר או ששניהם יספרו לחוד אבל הסיפור חייב להיות זהה. אם הילדים ירגישו שיש פער בסיפורים בין ההורים, החרדה ואי הוודאות אצלם תגדל באופן משמעותי. לכן במקרים בהם רק אחד מבני הזוג מספר ראוי שיעדכן את בן הזוג השני שיכול לצפות לתגובה של הילדים ולתת להם מענה אחיד ומרגיע.
שיחה משותפת של שני ההורים ביחד יכולה ליצור תחושת ביטחון ועידוד אצל הילדים שרואים את שני ההורים שלהם בחזית אחידה גם במצב משברי מורכב וקשה. הילדים מרגישים שהם מוגנים, שכן על אף העובדה שההורים נפרדים הם נמצאים ביחד איתם עכשיו ועובדה זו נוסחת בילדים ביטחון רב.
כפי שציינתי, השיח עם הילדים איננו מסתיים אך ורק בהודעה על כך שאבא ואמא נפרדים ומתגרשים. מכיוון שההורים הם הצדדים להליך הפרידה ולא הילדים, צריכים ההורים להבין שיש להמשיך את השיח עם הילדים לאורך כל הליך הפרידה והגירושין ולא להסתפק בהודעה. צריכים לפעול במישור פאסיבי, כלומר לאפשר לילדים לשאול שאלות ולהתעניין בהליך הגירושין ובמה שעובר על ההורים וגם במישור האקטיבי, להמשיך לעדכן, להסביר ובעיקר להרגיע את הילדים בתוך כל התקופה ולאחריה.
לאחר השיחה הראשונה אפשר בהחלט לשוחח עם כל ילד בנפרד בהתאם לצרכים האישיים והרגשיים שלו, לסקרנות שלו ולדרכי ההתמודדות שלו.
מה המועד הטוב ביותר לספר לילדים על הפרידה והגירושין?
הבחירה של המועד הטוב ביותר לספר תלוי רבות באופן שבו מתנהל הליך הפרידה.
במקרים של עזיבה מהירה ופתאומית בו אחד מבני הזוג עוזב את הבית (בדרך כלל האבא) או שאחד מבני הזוג "נזרק" מהבית על ידי בן הזוג השני בגלל מעשה בגידה או כעס רב של אחד מהצדדים, יש נטייה לא לספר את האמת לילדים ולספר להם מעשיות וסיפורים לא אמיתיים, שבן הזוג יצא לחופשה, או עובד רחוק מהבית או טס לחו"ל לעבודה. סיפורים מסוג זה, שנעשים על מנת להגן לכאורה על הילדים, שכן להורים עצמם לא ברור מה יהיה בעתיד והם לא רוצים לבלבל את הילדים, הם "חיבוק דב" מטעה, שכן ההמלצה הגורפת היא שלמרות שיש חוסר וודאות בנוגע למה יהיה בין ההורים חשוב מאוד לספר לילדים את האמת, שאבא ואמא רבו ולעת עתה הם לא ביחד. ברגע שההורים יודעים יותר, לאן התהליך הולך, האם לגירושין, טיפול או פיוס מאוד חשוב לעדכן את הילדים מיד ולא להשאיר אותם בחוסר וודאות.
במידה והעזיבה והפרידה הפיזית מהירה יחסית אבל מתוכננת ובהסכמה, רצוי לעדכן את הילדים כמובן ששני ההורים עדין בבית. רצוי לתת לילדים היותר גדולים, שיש להם תפיסת זמן, זמן התראה יחסית ארוך של מספר שבועות (ככל שישנם כמובן) ולילדים קטנים יותר שלהם אין מושג ותפיסת זמן, התראה של כשבוע-שבועיים בלבד, שכן ממילא התקופה תיראה להם זהה. מומלץ לקחת את הילדים לראות היכן נמצא מקום המגורים של ההורה שעוזב את הבית ולתת להם "לחיות" את משמעות העזיבה גם במעשה ובעיניים.
במקרים בהם בני הזוג עוד לא החליטו על מועד עזיבה ויש רק תכנון עקרוני לעזיבה לאחר סיום הליך הגירושין או לעיתים גם לאחריו, צריכים להפעיל שיקול דעת בנוגע למועד בו ההורים יספרו לילדים, שכן הדבר תלוי במשתנים רבים, כמו, מערכת היחסים בין ההורים, התקשורת בין ההורים, האווירה בבית (האם קשה או שגרתית), ויכוחים אלימים וקולניים בין ההורים וכן הלאה. ככל שילדים יותר מושפעים מהמצב וממערכת היחסים של ההורים חשוב יותר לספר להם מיידית על המצב כי האמת תקל עליהם לעבור את התקופה הקשה והלא פשוטה ותייצר אצלם וודאות. הילדים יקבלו הסבר למצב ויוכלו להתמודד איתו. חוסר וודאות גורם לילדים חרדה גדולה. מנגד, אם המצב איננו משפיע על חיי הילדים והכל מתנהל כרגיל, אין הצדקה לספר זמן רב מראש על הפרידה והעזיבה. לכך כמובן יש חריגים, כמו האם הפרידה והגירושין הינם סודיים? או שבני משפחה והסביבה יודעים. שכן אז עלול להיווצר מצב בו הילדים שומעים על הפרידה והגירושין של ההורים מצדדים שלישיים בטעות ויש להימנע מכך. כמובן שגם לגיל הילדים יש משמעות וככל שהם גדולים יותר נכון לשתף אותם בתהליך. זאת כמובן מבלי לפגוע ככל האפשר בהעברת מסר אחיד לכל הילדים ביחד.
אני ממליץ שההורים יעשו כל מאמץ שהילדים שלהם ישמעו על הליך הפרידה והגירושין מההורים עצמם ולא מבני משפחה או חברים או שיצליחו לנחש, כאשר יראו על המחשב בבית למשל חוזה שכירות של אחד מבני הזוג לכתובת מגורים אחרת.
לגילוי המוקדם יש גם משמעות פרקטית שכן לילדים הגדולים תהא אמירה בנוגע לאופן בו הם רוצים לראות את הסדרי הראיה לאחר הפרידה וחשוב לשמוע את דעתם בעניין הזה.
מה אמור להיות תוכן השיחה עם הילדים?
תוכן השיחה הוא החלק הכי מורכב בהדרכה להורים בנושא זה. מאוד קשה לתכנן מראש בדיוק את האופן בו יתנהל השיח ותוכנו אבל בהחלט אפשר לעשות מאמץ להכין את הכותרות. השיחה היא לא פשוטה והילדים יקבלו אותה בעצב וכאב רב. חלק גדול מהילדים יפעלו לשכנע את ההורים שלא להיפרד בין אם בהתנהגות רגשית קיצונית של בכי והתרפקות ובין אם בהפעלת מניפולציות רגשיות על ההורים.
לכן לתוכן הסבר חשיבות רבה שכן הוא מייצר גבולות מידע ברורים לילדים. ככל המסר יותר ברור ויותר ספציפי הילדים יצטרכו פחות להשלים את התמונה ממקורות מידע אחרים (פחות אמינים) ותהיה לילדים וודאות גדולה ביותר לעתיד. ההורים צריכים לשבת ולתכנן ביחד מה אומרים ומה לא אומרים (מעשה בגידה למשל) וחשוב ששני ההורים יהיו אחידים במסרים ובמידע שנמסר לילדים.
חשוב שלא תספרו לילדים אם מדובר בסוד שהמשפחה, החברים והסביבה לא יודעים. לילדים יהיה מאוד קשה לשמור על הסוד והנטל הרגשי עליהם יהיה כבד מאוד. צריך לזכור שסוד הוא דבר אסור והליך הגירושין הוא לא דבר אסור או "רע" ולכן אם אתם מספרים לילדים צריכים לאפשר להם לדבר בנוחות וללא חשש על הנושא עם חברים, מחנך, בני משפחה וכן הלאה. הם לא צריכים להתבייש שההורים שלהם מתגרשים!!! ובטח לא להרגיש לבד במערכה.
כלל עיקרי בכל שיחה ובכל מצב הוא המסר הברור והחד משמעי שהילדים אינם אשמים במצב. גם אם הדבר ברור לכם הוא לא ברור לילדים ולכן צריך להיאמר בכל שלב בשיחה הראשונה ובשיחות העוקבות. צריכים להסביר שהפרידה איננה קשורה כלל אליהם וכי הדבר שעליהם ההורים מסכימים הוא אהבה לילדים והדאגה ההדדית של שני ההורים ביחד לילדים.
זאת הסיבה שלסיבת הגירושין אין כל משמעות אמיתית עבור הילדים שכן כל אחד מבני הזוג רואה את הסיבות לפרידה ולגירושין בצורה אחרת ולהתחיל להסביר מדוע ההורים מתגרשים יוביל באופן וודאי להחלפת "מהלומות" של גרסאות שונות ולהחרפת השיח.
לכך מצטרפת העובדה שבדרך כלל אחד מבני הזוג יוזם את הפרידה ואין צורך להפוך את אחד הצדדים ל"מסכן" בעוד האחר הוא ה"רשע" או כל כינוי אחר. ולכן חשוב מאוד להימנע מחיפוש אחר אשמים. ההורים צריכים לבחור את הסיבות שכן אפשר לשתף בהן את הילדים מבלי להוציא את אחד הצדדים "רע" כלפי הילדים.
תזכרו כי אתם נפרדים וממשיכים את חייכם וקרוב לוודאי שהצלקות בנוגע למערכת היחסים הזוגית יגלידו, הילדים שלכם נשארים ילדים שלכם לכל החיים ולכן ישנה חשיבות עצומה לאופן בו כל אחד מההורים נתפס. לכן חשוב לאפשר לילדים להבין שמדובר בהחלטה משותפת. ככל שהמסר המשותף יעבור טוב יותר ולא יהיה רגשות קשים בין ההורים הילדים יוכלו לעבור את התהליך טוב יותר.
סיכום טיפים
- לספר לילדים, ככל האפשר על-ידי שני ההורים יחד.
- לספר לכל הילדים ביחד ולאחר מכן בהתאם לגיל אפשר להמשיך ולשוחח ולענות לשאלות ספציפיות.
- לספר לילדים את האמת ככל האפשר בנוגע למצב.
- ליצר חזית אחידה וסיפור מתואם.
- לתת תחושה שמדובר בהחלטה משותפת.
- לשמור על כבוד בן הזוג ועל התדמית שלו למול הילדים.
- יש לעשות הפרדה מוחלטת ביניכם ומערכת היחסים ביניכם לבין היותכם אבא ואמא.
- צריך לזכור שהילדים שלכם הם לכל החיים ולכן חייבים לאפשר להם לעבור את התהליך שאתם בחרתם לעבור בצורה הטובה ביותר, הקלה ביותר והמהירה ביותר.
אני מזמין אתכם ליצור קשר בכל אחת מהדרכים ולקבל עוד עצה אחת טובה.
—————————